<h1>סמ"ג לאוין סימנים קי"ח—קי"ט</h1>
<h2>דף עה.</h2>
ובהלכות חליצה כתוב בספר התרומה (סי' קל"ג דף מ"ו א') שסומכין העולם להכשיר בני אדם הנתוקין שכורתין מהן ביצה אחת על מה שנשנה בכרם ביבנה (יבמות ע"ה א') שכל מי שאין לו אלא ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר, ולפי שהיו שם שורות [שורות] תלמידי חכמים רבים לכך נקרא כרם, אמנם בה"ג (דף ס"ה א') מפ(ו)רש משנת הכרם באדם שנולד כן בביצה אחת אבל אם כרתו (ממנה) [ממנו] ביצה אחת מודה למשנתינו דפרק הערל (ע' א') שפוסלת, ורבינו שמשון כתב חזינן כמה בני אדם שכורתין מהן ביצה אחת ומולידין לכך אומר רבינו יעקב דאפילו בידי אדם כשר, והא דתנן כל שנפצעו בצים שלו אפילו אחד מהן יש לומר פצוע גרע מניטל כעין שמצינו (חולין נ"ה א') בנקב הטחול בעביו דגרע מניטל, ואפילו אם תימצי לומר שחולק מכל מקום המשנה השנויה בכרם עיקר ואף על פי שאומר (שהוא) [הרי הוא] כסריס חמה מכל מקום יש לו רפואה ופעמים שמוליד מדמכשר ליה, ובירושלמי (יבמות פ"ח ה"ב) משמע שהוא כשר לבא בקהל אלא שאינו מוליד דאמר שמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, אמר ר' יודן אמר רבי יוחנן ובלבד של ימין עד כאן הירושלמי, פיר[ו]ש אם של ימין תיבה אחת רוצה לומר כי יותר טוב [נטילת] (נטלה) ביצה שלמה מפצוע, ויותר נראה לר"י שהם שני תיבות של ימין, כלומר שתשאר ביצה של ימין, וחומרא גדולה היא וטוב להזהיר הרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר, ומשמע שם מתוך המסקנא דרבי ישמעאל איירי בידי אדם (יבמות ע"ה א' תד"ה שאין) וכולם סוברים כרבי ישמעאל שכשר לבא בקהל אלא שאין מוליד.
<h2>דף עה:</h2>
שלשה ענייני אברים יש לזרע, והם הגיד והבצים והשבילים שבהן תתבשל שכבת זרע והם הנקראים חוטי בצים, ואמר רבא כיון שנפצע אחד משלשה אברים אלו או נכרת או נידך [ו]אפילו אחד מן הבצים או אחד מחוטי הבצים הרי זה פסול (ע"פ רמב"ם איסו"ב פט"ז הל' ג' ז') ולפירוש ר"ת (הנ"ל [הו' בע"א]) נוכל לפרש כי כרות (נכרת) בכולן שאמר רבא לא דיבר על אחד מהבצים (בתו'). אמר שמואל שכל פסול שאמר[נו] בענין זה כשלא היו בידי שמים אלא בידי אדם [או] על ידי פשיעתו כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ אבל אם נולד כך או על ידי חולי אירע לו כשר לבא בקהל (עי' רמב"ם שם הל' ט') ואומר שם שכל זה למדנו ממה שהסמיכו ללא יבא ממזר שפסולו לא בא בידי שמים.
<h2>דף עו.</h2>
שנינו בספרי (תצא פיסקא ל"ז) ומביאה בירושלמי דפרק הערל (פ"ח ה"ב) שפצוע דכא יש לו רפואה וחוזר להכשרו אבל כרות שפכה אינו חוזר וזו הלכות רופאים. פירש הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' כ"ט) וזה לשונו הא דתניא בפרק הערל (יבמות ע"ו א') ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר וזהו פסול החוזר להכשירו פירוש פסול הוולד שנולד מאשתו שהרי הוא ממזר מאחר שבעל אשה זו אינו מוליד אבל הבעל עצמו כשר לבא בקהל, ועוד (אומר) [אמרינן] שם (ע"ה ב') מעשה היה בפומבדיתא באחד שנסתם שביל של שכבת זרע שלו והוציא במקום קטנים ופסק רב מרי בר רחל שהואיל שמוציא שכבת זרע שלא במקום [דרך] הוצאתו אין הזרע מתבשל ואין ראוי להוליד, [פירוש] וא"כ הבן הנולד לאשתו של זה ודאי ממזר הוא אבל הבעל עצמו כשר לבא בקהל שאינו אלא עקור, והמפרש (רש"י חולין מ"ח א' ד"ה פסול) שזה האיש פסול לבא בקהל מפני שהוא כרות שפכה טועה שהרי שנינו (יבמות ע"ו א') נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו, וכרות שפכה שנינו בספרי (שם) שאין לו רפואה, וגם אין לפסול האיש הזה מפני פסול(י) פצוע דכא, שהרי סתימה זו שנסתם (שבילו) [השביל] בידי שמים היתה ואמר שמואל (יבמות ע"ה ב') פצוע דכא בידי שמים כשר, ועוד גרסינן בספרים ישנים במסכת בכורות בפרק אלו מומין (מ"ד ב') תנו רבנן שני נקבים יש [בו] באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא [שכבת] זרע ואין בין זה לזה אלא (כדי) [כ]קליפת השום נקבו זה לתוך זה נעשה עקור, ולא גרסינן שם נעשה כרות שפכה, והלכה למדה מעניינה שכולה מדברת בעקירות, ועוד לא יתכן לומר כי נ[י]קב וכרות דבר אחד כי שני דברים הם עד כאן דבריו.
לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' (דברים כ"ג ב') ושנינו בפרק הערל, שמותרים לישא גיורת ומשוחרר(ו)ת (רמב"ם איסו"ב פט"ז הל' א'). ושנינו עוד בפרק הערל (ע' א') איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו אפילו אחת מהם, ותניא (שם ע"ה א') אפילו נקבו או נמקו או שחסרו, פירוש ניקבו, נקב מפולש שכל נקבים שבתלמוד [נקבים] מפולשין הן כדתנ(א)[ן] (חולין מ"ב א') ניקבה המרה נקבו הדקין, וגבי אתרוג נמי שנינו (סוכה ל"ד ב') ניקב וחסר כל שהוא ואמרינן בגמרא (ל"ו א') ניקב נקב מפולש בכל שהו שאינו מפולש בכאיסר (יראים סי' כ"ח). איזהו כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו, ואם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט השערה מקיף לכל הגיד הרי זה כשר (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד'). ומניין שפצוע דכא באותו מקום וכן כרות שפכה (במתניתין) [במתניתא] תנא (ע"ה ב') שלכך הם סמוכין ללא יבא ממזר ללמד מה להלן פסולו על ידי מקום ביאה אף פצוע דכא וכרות שפכה פסולו על ידי מקום ביאה (פסול).
